מורסות אצל כלבים הן כיסים מקומיים של מוגלה הנוצרים בתגובה לזיהומים. הם מתרחשים כאשר מערכת החיסון של הגוף פועלת להכיל חיידקים או פתוגנים מזיקים אחרים שנכנסים דרך פצע או שטח נגוע. אמנם מורסות יכולות להתפתח בכל מקום – או אפילו בפנים – בגוף של כלב, אך הם נמצאים לרוב באזורים מועדים יותר לפציעה, כמו הראש, הצוואר, הגפיים ובסיס הזנב. בעיקרו של דבר, מורסה היא הדרך של הגוף לבידוד זיהום כדי למנוע ממנו להתפשט לאזורים אחרים.
הנה מה שכדאי לדעת על הסימפטומים, הגורמים והטיפולים במורסים אצל כלבים.
בדוק אם אתה יכול לקרוא את הבעות הפנים של החתולים האלה!
תסמינים של מורסים אצל כלבים
(קרדיט צילום: Olaser | Getty Images)
מורסה יכולה להתבטא באמצעות תסמינים שונים – שעלולים להיות עדינים או בולטים למדי – תלוי בחומרת הזיהום ובמיקום. להלן כמה סימנים נפוצים שיש להשגיח עליהם:
- נפיחות ואודם גלויים
- כאב ורגישות
- חום באזור הפגוע
- PUS או פריקה נוזלית
- תַרְדֵמָה
- אובדן תיאבון
- חום
- ליקוק מוגזם או לעיסה באתר
- ריח רע
- שינויים בהתנהגות
- בלוטות לימפה נפוחות
חשוב לציין כי לפעמים עשויה לטעות במורסה בציסטה בגלל המראה הדומה שלהם. עם זאת, לשניים יש גורמים ומאפיינים בסיסיים שונים. ציסטות בדרך כלל אינן זיהומיות ומלאות בנוזל או בחומר אחר. הם מתפתחים בהדרגה ובדרך כלל אינם כאבים אלא אם כן הם גדלים גדולים או קרעים. ציסטות יכולות להיווצר עקב זקיקי שיער חסומים, בלוטות שמן או תנאים שפירים אחרים. לעומת זאת, מורסות נגרמות על ידי זיהומים. בדרך כלל הם כואבים, נפוחים ועלולים לגרום לתסמינים מערכתיים כמו חום ועייף. מורסה דורשת לעתים קרובות טיפול רפואי כדי לנקז את המוגלה ולהתייחס לזיהום הבסיסי.
גורמים למורסים בכלבים
(קרדיט צילום: רוברט פיקט | גטי תמונות)
מורסות אצל כלבים הן בדרך כלל תוצאה של זיהומים חיידקיים, לרוב כוללים Staphylococcus spp., Streptococcus spp. או Escherichia coli . חיידקים אלה יכולים להיכנס לגופו של הכלב בכמה מסלולים, כולל:
- פצעי נשיכה: אחד הגורמים השכיחים ביותר למורסים אצל כלבים הוא פצעי נשיכה מבעלי חיים אחרים. כאשר כלב נכנס למאבק עם כלב או בעל חיים אחר, פצעי הניקוב שנוצרו על ידי שיניים יכולים להכניס חיידקים בעומק הרקמה. התגובה החיסונית של הגוף לחיידקים אלה יכולה לגרום להיווצרות מורסה.
- חפצים זרים: כלבים הם סקרנים באופן טבעי ולעיתים מקבלים חפצים זרים כמו קוצים, סדקים או דשא משובצים בעורם. אם חפצים אלה לא מוסרים מייד, הם יכולים להפוך לקרקע גידול לחיידקים, מה שמוביל למורסה.
- פציעות וטראומה: פציעות מתאונות, כמו להיפגע על ידי מכונית או להיתפס בגדר, עלולות לגרום נזק לעור הכלב ולרקמות הבסיסיות. אם חיידקים נכנסים לפצעים אלה, מורסה יכולה להיווצר.
- בעיות שיניים: מחלות שיניים יכולות להוביל למורסים בשורש השן – המכונה מורסות שורש שיניים. אלה בדרך כלל כואבים מאוד ויכולים לגרום לנפיחות סביב הפנים או הלסת.
- זיהומים בבלוטות אנאלי: לכלבים יש שתי בלוטות אנאליות הממוקמות ליד פי הטבעת שלהם, אשר לפעמים יכולות להיחסם או להידבק. אם בלוטות אלה אינן מתבטאות לפי הצורך, הן יכולות ליצור מורסות כואבות שעלולות לקרע ללא טיפול בזמן.
- זיהומים שלאחר הניתוח: לעיתים, כלבים יכולים לפתח מורסות באתרים כירורגיים אם האזור מזוהם על ידי חיידקים במהלך הניתוח או אחריו.
כלבים מוליכים רגישים יותר לפיתוח מורסות
בעוד שכל כלב יכול לפתח מורסה, גזעים מסוימים רגישים יותר בגלל התכונות הפיזיות הייחודיות שלהם או אורח החיים שלהם. חלקם הם:
- Shar-Pei הסיני
- סוֹלֵד
- בּוּלדוֹג
- לברדור רטריבר
- ביגל
- צ'יוואווה
- יורקשייר טרייר
טיפולים למורסים בכלבים
(קרדיט צילום: Pyotr021 | Getty Images)
אם שמתם לב לגוש נפוח וכואב על הכלב שלכם, זה יכול להיות מורסה. כיוון שכך, חשוב לבקר בווטרינר לאבחון מקצועי כדי להבטיח שכלבכם יקבל טיפול נכון. הווטרינר יבצע ככל הנראה בדיקה גופנית ועשוי להמליץ על בדיקות כמו שאיפה מחט עדינה (FNA) או תרבות לזיהוי החיידקים הגורמים לזיהום.
אחד הטיפולים הנפוצים ביותר למורסה הוא לנקז אותו. הווטרינר שלך יעשה חתך כדי לאפשר למוגלה להתנקז. נוהל זה מקל על לחץ וכאב תוך עזרה בפינוי הזיהום. זה נעשה בדרך כלל תחת הרגעה או הרדמה כדי לשמור על נוח הכלב שלך. הווטרינר ינקה גם את האזור ביסודיות להסרת כל פסולת וחיידקים. לאחר התנקז המורסה, הכלב שלך עשוי לדרוש אנטיביוטיקה ומקלדי כאבים לנהל אי נוחות, כמו גם למנוע התפשטות של זיהום. הקפד לעקוב אחר הוראות הווטרינר שלך בזהירות בעת מתן תרופות אלה.
יתר על כן, תצטרך להמשיך לטפל בפצע של חיית המחמד שלך בבית. שמור על האזור נקי ויבש, ופקח עליו אחר סימני זיהום חוזר, כמו אדמומיות, נפיחות או פריקה. הווטרינר שלך עשוי להמליץ לנקות את הפצע עם תמיסת מלח או לאנטיספט שנקבע. חיוני למנוע מהכלב שלך ללקק או לנשוך את הפצע, מכיוון שזה יכול להכניס יותר חיידקים ולעכב ריפוי. שימוש בצווארון אליזבתני יכול לעזור למנוע מהכלב שלך להפריע לאזור.
ברגע שהכלב שלך יקבל טיפול וטיפול מתאים, המורסה שלהם עשויה להתחיל להראות שיפור תוך יומיים -שלושה. ריפוי מלא בדרך כלל לוקח שבוע עד שבועיים. במקרים חמורים יותר – במיוחד אם יש צורך בניתוח – ההחלמה עשויה להימשך זמן רב יותר, ואולי מספר שבועות.
האם מורסה של כלב יכולה לרפא מעצמו?
במקרים מסוימים, מורסות קלות עלולות להתקרע ולנקז מעצמן, מה שמוביל לריפוי ספונטני. עם זאת, לא תמיד זה המקרה, והסתמכות על תרופות טבעיות בלבד יכולה להיות מסוכנת. מורסות לא מטופלות עלולות לגרום לזיהומים חמורים ולסיבוכים אחרים. לדוגמה, אם מורסה פנימית קורעת, היא יכולה להפיץ חיידקים לאיברים אחרים ובכל הגוף. זו הסיבה שחיפוש אחר טיפול וטרינרי מהיר חשוב כדי להבטיח כי המורסים מטופלים כראוי ונמנעים סיבוכים.
כדי להפחית את הסיכון למורסים עתידיים, שמור על סביבת הכלב שלך נקייה ונקייה ממפגעים העלולים לגרום לפציעות. טיפוח רגיל יכול גם לעזור לך לאתר ולהתייחס לפצעים קלים לפני שהם נדבקים. אם הכלב שלך מתקשר לעיתים קרובות עם בעלי חיים אחרים, השגיח עליהם מקרוב אחר פצעי נגיסה או שריטות, מכיוון שאלו יכולים להתפתח בקלות למורסים.
